רפאל קרוציק 

נולד בירושלים כ"ו בכסלו תרפ"ט 9.11.1928

רפאל היה הילד החמישי מבין שמונת ילדיהם של הוריו חוה וצבי קרוצי'ק, שעלו מבסרביה לארץ-ישראל בשנת 1920.

את שנות ילדותו הראשונות עבר עם משפחתו בירושלים ובחברון. משפחת קרוצי'ק היתה בין מחדשי הישוב היהודי בחברון ב-1931, לאחר פרעות תרפ"ט.

עם תחילת פרוץ המאורעות, בשנת 1936, עברה המשפחה לגור בתל-אביב בשכונת מחלול.

רפאל למד בבית הספר העממי "תל-נורדאו". עם סיום לימודיו הצטרף לחברת "נוער ארץ ישראלית" להכשרה בקבוצת דגניה ב'. היה מקובל בין חבריו ותמיד עם מצב רוח טוב, היה בו תום וחן ילדותי ושובבות עליזה. כאן בדגניה ב' השלים את לימודיו, היה מעורה בנעשה במשק, חרוץ ומסור בעבודה. אהב בעיקר את ענפי החקלאות: ברפת ובמספוא. רפאל, אהב את דגניה ב' והחיים בה קסמו לו מאד.

רפאל היה בין הראשונים מבין חבריו להצטרף לשורות "ההגנה". השתתף בפעולות רבות כמ"כ של כתת חבלנים ובתפקידים רבים אחרים.

רפאל, לא היה בין המתרברבים ולא התפאר במעשי גבורות. לחבריו הלוחמים זכור הויכוח בין רפאל ומפקדו, המפקד טען: "על החבלן לסגת ביחד עם כולם" ורפאל עמד על שלו ואמר: "החבלן הוא האחרון שעוזב את השטח" וכך גם קיים.

לקראת סיום שלטון המנדט הבריטי בארץ-ישראל עמדו הבריטים להעביר את משטרת צמח לידי הכוחות הערביים, כוחות "ההגנה" נערכו להשתלט על הבנין לפני מסירתו אך אחרו את המועד. ב-27.4.1948 נערכו הכוחות לפרוץ אל הבנין המבוצר שהיה תפוס ע"י הערבים. התברר שהדרך היחידה לפרוץ פנימה היא ע"י פיצוץ הקיר המערבי בעזרת מטעני חומרי נפץ.

רפאל ומפקד כוח הפריצה דן פרומקין (בן דגניה ב') פרצו תחת אש כבדה שנורתה עליהם והצמידו את המטענים אל קיר המבנה. פיצוץ אדיר נשמע ברחבי העמק, רפאל פרץ ראשון פנימה דרך הפירצה, הערבים נטשו תוך כדי לחימה את המקום.

מספר דן פרומקין: "תוך כדי בריחתם השליכו הערבים רמון יד לעברנו רפאל נפצע קשה בגבו ואבד דם רב. הפינוי לקח זמן רב עד אשר הגיע לבית-החולים בטבריה".

למחרת 28.4.1948 נפטר על שולחן הניתוחים.

הובא לקבורות בבית העלמין בדגניה א'.

כתוצאה מפעולה זו ברחו כל תושבי העיירה צמח.

לדף האישי באתר ההנצחה (צה"ל)